מגדלי זמן
מגדלי חוכמה
מגדלי רגישות
ניסיון וזקנה הולכים יד ויד
נשימות של כאב
לטיפות צורבות
עם פנינים של ילדות אבודה.
יש יופי לחורבן?
יש אצילות לגעגוע?
סיבובים של ריקוד, נעצרו
וחומרים שייכים להיסטוריה של החושים
תסתכלו טוב, תתבוננו!
ליופי, יש זיכרון
התקוות מתקצרות
והזמן נכתב בעור

טסי כהן פפר

מגדלי זמן שחורים, מתקתקים כהבהובי זיכרון של גוף, שיירים של מקומות ושל אנשים.

הפסלים מורכבים במלאכת מחשבת ומדמים יצורים פראיים, היברידיים ומדומיינים, הנראים כמו שלל מעולם דיסטופי הזוכר את הממשי דרך טקסטורות משתנות. במהלך מושכל, כהן פפר בוחרת לקלף את הצבעוניות, את הקולות ואת החיים ולהישאר עם ליבה שחורה המתפקדת כקונסטרוקציה של הזיכרון.

כהן פפר נעה בין פטישיזם לנשיות מעודנת ופגיעה. היא מטשטשת את גבולות יצירתה בין מה שמקובל כ"ציור", "פיסול" ו"אייקון". המיצב חובק החלל עוסק בבדיקת כוחות אנימיסטיים בהם ניתן לייחס לעצמים דוממים תכונות של יצורים חיים ובעלי תודעה, עד שהגבול בין החי והמציאותי לבין עולם דומם, מטשטש. בעבודה קראפטית־עמלנית מחומרים טבעיים וסינטטיים כהן־פפר יוצרת סביבה הנראית בעת ובעונה אחת כבדה, מורבידית ו"בולעת" ובמקביל מלאת חיים, בעלת פוטנציאל התעוררות ונביטה; היא כמו מטמיעה את החיים במוות, ואת המוות בחיים.

כל אחת מן העבודות היא שונה וייחודית ובעלת נפח קונספטואלי משלה. כל אחת מהן טעונה בזיכרונות אשר עיצבו אותה ומבקשים סוג מלאכת יד אחרת. הן נוצרו בתוך מסורת של עבודת יד "נשית" – מסורתית והן מכליאות מושגים של זמן, ממנטו מורי, מיתוס, פולקלור, כישוף והומור.
אלו הם שרידים של חיים, שרידים "עתידניים" של רגשות ושל זמנים, הפועמים במקצבים שונים. כמונו.

ניר הרמט, אוצר