Exhibition:

התערוכה 'סבך' נולדה מתוך שיחות חופשיות בין האמנים המשתתפים, שבהן עלתה איזו תחושה משותפת, שמורגשת בעבודות: סבך, סיבוך, תסביך, סבכה והטיות נוספות של המושג. חשבנו שההקשרים הפנימיים שיווצרו על קירות הגלריה מציפים מעלה 'תכונה', מצב עניינים, רגישות משותפת שאולי מבטאת במשהו משבר, ספק גדול, תהייה וטעיה בעולם ללא אופק ברור, עולם של הווה מעורפל, מתמשך.

​

[נקלעתי לתוך סבך בלתי-חדיר]

​

נקלעתי לתוך סבך בלתי-חדיר של שיחים קוצניים וקראתי בקול לשומר הגן. הוא בא מיד, אבל לא הצליח לעבור ולהגיע אלי. ״איך הצלחת לחדור לשם, עמוק לתוך השיחים?״ קרא, ״אתה לא יכול לחזור באותה הדרך?״ ״לא, אי אפשר״ קראתי, ״אני לא מוצא את הדרך. טיילתי לי בשקט, שקוע במחשבות, ופתאום מצאתי את עצמי פה, כאילו השיחים צמחו רק אחרי שכבר הייתי פה. זהו, אני כבר לא אצא, אני אבוד.״
״אתה מתנהג כמו ילד קטן״, אמר השומר, ״קודם אתה נדחק בדרך אסורה אל תוך שיחים פראיים ואחר כך אתה מיילל. הרי אתה לא נמצא פה ביער-עד אלא בגן ציבורי, ויוציאו אותך.״
״בגן ציבורי לא צריכים להיות שיחים כאלה,״ אמרתי, ״ואיך יצילו אותי אם אף אחד לא יכול להיכנס הנה? אם הם רוצים לנסות, צריך מיד, הרי תכף יהיה ערב, לא אחזיק פה מעמד כל הלילה, אני גם כבר שרוט כולי מהקוצים והמצבט שלי נפל ואני לא יכול למצוא אותו, ובלי מצבט אני חצי עיוור.״ ״כל זה טוב ויפה,״ אמר השומר, ״ובכל זאת תצטרך לחכות קצת בסבלנות, הרי אני צריך להביא קודם פועלים שיחטבו ויפסלו דרך, ולפני זה אני עוד צריך לקבל את הסכמתו של האדון מנהל הגן. אז קצת סבלנות וגבריות, במטותא ממך.״

​

פרנץ קפקא, היונה שעל הגג (מכתב אל האב ועוד כתבים מן העיזבון), הוצאת עם עובד