הדיאלוג האפלטוני ״המשתה״ מציג את סיפורו של המשתה שנערך בביתו של אגאתון יומיים לאחר נצחונו בתחרות המחזאים בפסטיבל לֵינַאיָה, כנראה בשנת 416 לפנה"ס. במסיבה, המארח וקבוצת הידוענים האתונאים שהתקבצו לחגוג עימו מתחרים זה בזה מי יישא את הנאום הטוב ביותר בשבח ארוס (Eros), ההתגלמות האלוהית של רגש התשוקה (erôs) האנושי. המנצח הלא רשמי בתחרות הוא הפילוסוף סוקרטס, שנאומו מתעלה על יתר הנאומים, ובכלל זה על אלה של המשורר הקומי אריסטופנס והמשורר הטראגי אגאתון, שניצחונו בתחרות המחזאים נחגג כאמור במסיבה. לקראת סוף האירוע, סוקרטס 'גובר' שוב על שני המשוררים, שאחרי לילה של שתייה ודיונים נרדמים מול עיניו בעודו מנסה לכפות עליהם להסכים כי משורר דרמטי צריך לדעת לחבר טרגדיות וקומדיות גם יחד, וכי מחבר טרגדיות צריך לדעת לחבר גם קומדיות (223c-d). בחיבורו הולדתה של הטרגדיה מתוך רוח המוסיקה, יציג ניטשה את רגעי הסיום של המשתה כדימוי מקדים לרגעי חייו האחרונים של סוקרטס: "הוא הלך לקראת המוות באותה שלוות-נפש בה היה עוזב את המשתה עם דמדומי-שחר, כאחרון המסובים, [...] על-מנת לפתוח ביום חדש, כשהוא משאיר מאחוריו, על גבי ספסלים ועל הרצפה, את מרעיו-לשתייה, שקועים בתרדמתם וחולמים עליו, על הארוטיקאי האמיתי" (פרק 13, עמ' 84, בתרגום ישראל אלדד). ההרצאה תעסוק במשולש פילוסופיה-תיאטרון-ארוס, כפי שבא לידי ביטוי בהמשתה, ובאופן שבו סוקרטס מגלם (לכאורה) את הארוטיקאי האמיתי, המטפס במעלה סולם האהבה - דימוי המסמל את המסע הפילוסופי מתשוקה כלפי גוף יפה פרטיקולרי אל תשוקה כלפי הצורה הטהורה של היופי.