בתערוכת היחיד שלה בגלריה מאיה מציגה יערה אורן שלל פרקטיקות איתן היא עובדת בציורים מופשטים גדולי מימד על בד, עבודות נייר וקרמיקה. בראשית דרכה, שאבה אורן עניין מסביבתה המידית, הבית והסטודיו שלה בדרום תל אביב. בעבודתיה החדשות ממשיכה אורן להתייחס לסביבתה הטבעית, אך נראה שהרחיבה או פתחה את נקודת ההתייחסות לרבדים שונים של המציאות. אם בעבר, הייתה נקודת ההתחלה שלה דימויים קונקרטים אותם תרגמה לציור מופשט, בתערוכה הנוכחית נראה כי השאירה מאחור את הצורך להיאחז בדימוי הממשי ובמקום זאת, בונה אורן עולם שלם, רגשי ואסוציאטיבי יותר.

כותרת התערוכה "ביחד עם השמש" מתייחסת לדבר מה אינטואיטיבי שמקורו ביסודות הטבע, כמו בוהק השמש או צבע האדמה, כאשר לראשונה, פלטת הצבעים של אורן קרובה יותר בצבעוניותה לציור מקומי. הציורים החדשים התלויים בחלל הגלריה גדושים בצבע, מייצרים תחושה של דמדומי ערב בחלל. אורן, שבעבר בדקה כמה רחוק אפשר לפשט דבר מה מצורתו, כעת מושכת את הציור עד שכמעט נעלם ונראה כי הפרידה מהדימוי בשלב התכנון מאפשרת התרחבות פנימה אל תוך מאגר זכרון רבוד ועמוק עוד יותר. בחלק מהציורים נראים משטחי צבע דחוסים או שכבה אטומה הדוחקת את ההתרחשות לשולי הציור ומשאירה דבר מה חסר במרכזו. אורן כמו מאפשרת לפרטים לנשור או ליפול לצידי הקנוס עד שהמרכז נשאר ריק.

באחד הציורים הגדולים בחלל הגלריה "ללא כותרת" משתחל לפתע נרטיב ביוגרפי אישי. אורן בונה קומפוזיציה ובתוכה אלמנטים צורניים מנחמים בפשטותם - ירח עץ ועיגול מונחים על רקע ציור נוף בו נראה משולש צהוב הרחק באופק. את הדרמה המרכזית בציור מייצר מבנה המזכיר תבליט על חזית חדר אוכל בקיבוץ או אריחים על פסאדת בנין. ממבט קרוב יותר ניתן להבחין בסטרוקטורת המבנה המורכבת מתפזורת אותיות. בראשית דרכו שימש הציור כמצע לרשימת שמות אפשריים לבנה הבכור של אורן, את הציור החלה בזמן ההריון וסיימה לאחר הלידה.

עבודות אחרות בעלות מזג צונן יותר, מאופיינות על ידי ג'סטות מכחול דקות המסמנות נתיב עדין על רקע משטחים כחולים, חומים וירוקים. הטיפול של אורן בפני שטח הציור נעשה בעדינות ובמחשבה, כאשר היא מצליחה לייצר אינטנסיביות ותנועה ללא הפעלת כוח מיותר. הציור של אורן נבנה מתוך מגבלות או מלכודות אותן היא מעמידה בדרך כמו משחק פנימי. כל ציור הוא תרגול, למשל בבחירת פלאטה קטנה ורזה שמקשה מראש על תהליך הציור, חסכנות מודעת בשימוש בצבעים, העברת שאריות צבע מציור לציור או לחילופין, יצירת אי סדר בתחילת התהליך על פיו היא צריכה לעבוד.

צלחות חימר המוצבות בחלל הצפוני של הגלריה מעוטרות בכתמי צבע המדמים חיתוכי נייר או עבודת קולאז, להבדיל מעבודות הציור, תהליך העבודה בחימר מסתיים ברגע השריפה, כך שאורן מוותרת על השליטה בתוצאה הסופית. נדמה שתהליך דומה מורגש גם דרך עבודות הנייר; בפורמטים קטנים העבודות דחוסות אקספרסיביות ומשוחררות מסדר פנימי. להבדיל מהציורים גדולי המימד שם מקפידה אורן על תהליך מובנה, עבודות הקרמיקה והנייר הן מצע אקספרימנטלי לבדיקה פתוחה יותר של חומר ומשמשות מעין ספר סקיצות דרכו אורן בונה קומפוזיציות ואולי אפילו אתנחתא מהשאלה הנצחית המעסיקה אותה, מתי נגמר הציור.