טֶלֶמָאכוּס הוא דמות מיתולוגית המתוארת על ידי הומרוס ביצירתו "האודיסיאה" כנער במעבר בין הילדות לבגרות. טֶלֶמָאכוּס מלווה במסעו הרוחני על ידי חברו של אביו, מנטור, על שמו קרוי הביטוי "מנטור" המתאר ליווי בתהליך למידה והתפתחות.
ברוח זו הוקמה תכנית שהות האמן טֶלֶמָאכוּס, תכנית ללא מטרת רווח בבית הספר לאמנות "האָטֶלְיֶה," שכעת מסכמת את שנתה הראשונה. במהלך עשרה חודשים, שבעת האמנים והאמניות שנבחרו לתכנית חלקו סטודיו בו פיתחו וחידדו את קולותיהם האינדיווידואליים יחד עם החלפת רעיונות ורשמים. לאורך השנה, קיבלו משתתפי התכנית סדנאות והדרכות ייעודיות לתכנית וליווי מקצועי והדרכה אישית של אמנים/ות בכירים/ות. אנו מתכבדים להציג את תוצרי העבודה של שבעת האמנים והאמניות משתתפי התכנית בתערוכה זו.

השלד והרוח הכללית של ציוריו של רותם אורנשטיין קשורים לתחושות ומחשבות על הבית כמקום זר, מאיים ולא טבעי, אותן הוא מנסה להעביר באמצעות מפגשים בין טורף ונטרף בתוך חלל ביתי. הנמר מאיים על חייו של הצבי, פולש לטריטוריה שלו אך הצופה יכול להיות גם "בעד" הנמר, כי הוא יצור חי הזקוק לבשר הצבי על מנת לשרוד. ההתרחשות בתוך הבית מגבירה את אותו דיסוננס תחושתי: הבית כאתר שאמור להיות המקום הבטוח והמוכר משמש כאן כזירה בימתית לסצינה פראית. רותם אורנשטיין (נ. 1988) חי ויוצר בתל-אביב. בוגר לימודי אומנות במכללת מנשר לאמנות (2019).

יעל הוניג עסקה בתקופת הרזידנסי בציור מהתבוננות. בעבודה משפט שבור היא לכדה פריימים מתוך וידאו של רגע משפחתי שצילמה. היא ציירה אותם תוך התמקדות בתנועת מצלמה מימין לשמאל ואז משמאל לימין, כך שנוצר מעין לופ. בפעולה זו ביקשה לצקת משך זמן אל הציור, ולבחון את מערכת היחסים שמתגבשת בין הציור והוידאו כמדיומים תיעודיים, כמו גם מתוך פרשנות אסתטית. החלוקה לפריימים נפרדים מבודדת את הדמויות זו מזו ומייצרת מתח שבין יחד לבין לחוד. יעל הוניג (נ. 1994) חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (2020).

רייצ'ל ווינסטוק התמקדה לאורך הרזידנסי בעבודה על ציורים בקנה מידה גדול. בציוריה היא משלבת חומרים כמו צבעי שמן, ספריי, טושים ועפרונות ומשתמשת בג'סו שקוף כדי לשלב את הצבע הניטרלי של הבד אל תוך הציורים. הטכניקה שלה נעה בין שליטה לאלתור ודרך השימוש במגוון טכניקות היא יוצרת סביבה של אילוץ וחופש בו זמנית. "אלמנט האוויר קשור בקשר הדוק לעבודה שלי. בדומה לאוויר, שהוא שילוב של חום ולחות, התופס את המקום בין אש למים, הציורים שלי חיים במרווח שבין מוצק לנוזל. אני משתמשת בבד כחלל כדי לחקור איך אני יכולה לצייר עבודות שהן גם בהירות, כמו האטמוספירה העליונה, וגם כהות כמו הערפילים הבוציים ביותר." רייצ׳ל ווינסטוק, ילידת טקסס, 1991, חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת תואר ראשון בפקולטה למדעי הרוח מאוניברסיטת תל אביב (2017) ולימודי אמנות ממכללת מנשר לאמנות (2020).

אמיר פירוגובסקי לקח את שנת השהות בטֶלֶמָאכוּס כהזדמנות לתת לעצמו זמן לצאת לחיפוש ולגלות דברים שסיקרנו אותו ביחס לאומנות פלסטית והשפה שלה. הוא התחיל בחקירה תשתיתית ולימוד מעשי של החומרים מהם עשויה אומנות הציור, כגון מתיחת הבד והכנתו, יצירת צבעי שמן וערבוב מדיומים וחומרים שונים לתוכם. הדרך שבה אור, כלומר צבע, יוצר את החוויה ובורא את העולם נמצא במוקד העניין שלו: "ב"פיידרוס," כשסוקרטס מתאר את עולם האידאות, העולם מעל כיפת השמיים, העובדה הראשונה שהוא מציין על העולם הזה היא שאין בו צבע. וכך הצבע הופך לדבר הפרטי ביותר, לאויבו של האידיאל. לאשליה הגדולה ביותר," הוא כותב. אמיר פירוגובסקי (נ. 1989), חי ויוצר בתל אביב. בוגר תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב מאוניברסיטת תל אביב ותואר ראשון בבימוי והוראת התיאטרון מסמינר הקיבוצים.

אימרי פניאל חוקר בציוריו את המתח הבלתי ניתן לגישור בין מאווי הגוף לבין בקשת הקדושה. החומריות של ציוריו היא חלק בלתי נפרד מהנושא, ואולי זה בעצמו הדבר שהכי מתקרב לרעיון של גוף ורוח. בציורים שנוצרו במהלך שהותו בטֶלֶמָאכוּס, ישנה פעולה של גילוי והסתרה, שהיא חלק מהפעולה הציורית וגם חלק ממהלך של "לצייר דימוי ואז לכסות אותו," בניסיון לתת לצופה תחושה של מציצנות. ההסתרה הופכת את הדימוי המוסתר למסקרן יותר ומפתה יותר והעין פתאום שמה לב לדברים שבדרך כלל לא נחשבים ארוטיים או מפתים: "צניעות והסתרה, ומנגד הבלטה והחפצה. אלו שני צדדים של אותו מטבע, ואת זה אני מנסה להביע בציור." אימרי פניאל (31) גר בגבעת וושינגטון, יוצר בירושלים ובתל אביב. בוגר תואר ראשון מבית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר (2019).

אלונה שמואלי בחנה ובדקה בעיקר את האפשרויות הרבות של מדיומים ספציפיים איתם היא עובדת במשך השנים, הסלוטייפ והמסקינגטייפ, ובשילוב עם עוד מגוון רחב של חומרים. באמצעות הסלוטייפ והמסקינגטייפ, אשר מעלים בעבורה שלל משמעויות נפשיות, סימבוליות ואסתטיות, וכחומרים רב-שימושיים המייצרים מחד ריחוק באמצעות הפרדה ומאידך קירוב באמצעות הדבקה, עניין אותה לחקור ולהעמיק את הקונסטרוקציה של הגריד, תוך כדי שהיא יוצרת אותו בטכניקות ובאופנים שונים כאשר היא שואלת שאלות אודות שמירת גבולות והפרתם, פנים וחוץ, הרס ובנייה, חשיפה והסתרה. אלונה שמואלי (נ. 1989), חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת תואר ראשון לאמנות משנקר (2016) ותואר שני בטיפול באמצעות אמנות ממכללת בית ברל (2021).

יעל שפינט השתמשה במסגרת של הרזידנסי כדי לייצר מרחב עבודה שאפשר להתמסר בתוכו לחומר, ולייצר לאט לאט גוף עבודה: "רוב הזמן זיגזגתי בין רישום לפיסול, ועבדתי בטכניקות וחומרים שאפשרו לי לעבוד באופן מהיר ואינטואיטיבי. המעבר בין רישום לפיסול היה לי משמעותי כי הוא איפשר לי ללוש את החומרים בצורות שונות, להעביר אותם מהדף אל החומר וההיפך וכמו ללמוד אותם משתי נקודות מבט במקביל." הרישומים עצמם הם כמו מילון מושגים, אל"ף ב"ית של שפה אותה היא חוקרת, שהיא בו זמנית מומצאת וקיימת. יעל שפינט ילידת 1992, בוגרת של בית הספר לתיאטרון חזותי.