Mundus Imaginalis

Artist:

Dec

2021

Northern Gallery

Guidance: Atar Geva

Haya Heller Degani

חיה הלר דגני / עולם הדימוי. ליווי אוצרותי: עתר גבע

"בין היקום שניתן לתפוס על ידי תפיסה אינטלקטואלית טהורה לבין היקום המורגש לחושים, קיים עולם ביניים, עולם של אידיאות-תמונות, של דמויות ארכיטיפיות, של חומרים עדינים, של "חומר לא מהותי"*. זהו עולם דימויי - mundus imaginalis, מושג שטבע הנרי קורבין. העולם הזה הוא אמיתי ואובייקטיבי, עקבי ומתקיים כמו העולמות המובנים וההגיוניים; זהו יקום ביניים שבו הרוחני לוקח את הגוף והגוף הופך לרוחני". במקום זה הזמן הוא הפיך, והמרחב הוא פונקציה של תשוקה, משום שהוא היבט חיצוני של מצב פנימי. מה שמאפשר את השינוי ממצב רוחני פנימי למצב חיצוני, לאירועי חזון המסמלים את המצבים הפנימיים, הוא הדימיון הפעיל.
האמנות יוצרת עולם דימויי, אמיתי. תוצרי האמנות מתקיימים בעולם משלהם. הם לא היו שם קודם, הם נוצרו בתהליכים רגשיים ודמיון של האמן, ואז הם הופכים לקיימים, אמיתיים. לדמיין זה לייצג מבלי לכוון לדברים כפי שהם בפועל, בהווה ובאופן סובייקטיבי. אפשר להשתמש בדמיון כדי לייצג אפשרויות אחרות מהמציאות, לייצג זמנים אחרים מההווה, ולייצג נקודות מבט שונות. ג'יל דלז טען שהאמנות היא בראש ובראשונה פרקטיקה יצירתית של מחשבה, שיוצרת משהו חדש. אותו משהו חדש לא נוצר יש מאין, אלא בעצמו מתייחס לשדה מחשבתי שקשור לרעיונות של אחרים ולבעיה משותפת.
בהקדמה לספר "מהי פילוסופיה" של דלז וגואטרי, מביא אהד זהבי את התיאור של הצורך ביצירה: האמנים..." חוזרים מן האופק בעיניים אדומות, נשימתם קצרה. הם ראו או שמעו משהו גדול מהם, שהם אינם יכולים להכיל, והם מוסרים אותו ביצירתם ומאפשרים לנו לחוש אותו. הם הופכים את הבלתי מוחשי למוחשי...."
מילים אלה מבטאות היטב את התחושה שלי במהלך העבודה על היצירות המוצגות בתערוכה. העבודות מתייחסות להתנהגות האנושית בשני תחומים (בעיות) בעולם היום: האחד הוא הפגיעה הקשה בכדור הארץ, באקלים המשתנה בעקבות הפעילות האנושית-גברית הכרוכה בהתנכרות לטבע וניצול משאביו עבור כסף, כוח וכבוד, והאחר הוא המאבק להכרה של האשה המסמלת את הקשר לטבע בהיותה יוצרת חיים.
הנופים המדומיינים, נוצרו מתוך רצון לחוות מחדש את התחושות שעוררה שמיכת העננים הלבנים הרכים כאשר אנו טסים בתוכם, את הפליאה מול עוצמתם של צוקים נישאים, הרכות של עצים עמוסי שלג כבד עד שהם נראים עטופים צמר גפן, אלמוגים צבעוניים שעדיין מתקיימים במעמקי הים. עולם של נופים שאפשר לברוא בסטודיו, מתוך הצורך לתת ביטוי להיפעלות מהטבע.
באותו עולם ביניים דימויי מתקיימות הצלמיות. דימויי של אשה שעל גבה תינוק, כורעת, ידיה שמוטות. כל גופה מביע כניעה, השלמה עם הדרישות והציפיות ממנה, היא קפואה במקומה. אבל, רוחה מתרוממת ומתפרשת למקומות רחוקים. גופה נשאר על האדמה אולם נשמתה, רוחה, חלומותיה, נושאים אותה אל על , למרחקים. עולם הדימוי, הדימיון, הפנטסיה, מאפשרים לה להתקיים בתוך עולם החומר הקשה. כך נראות בעיני נשים רבות המתקיימות באופן זה בעולמנו.
בהזמנה לתערוכה מופיע דימוי. העבודה אותה מייצג הדימוי איננה קיימת עוד, הזכוכית ממנה היתה עשויה, מוחזרה. אולם הדימוי ממשיך להתקיים ברשתות חברתיות, אנשים מתייחסים אליו כאל יצירה קיימת. כל קיומו מתרחש בעולם הביניים, עולם הדימוי.