יחסי נסמך־סומך הם ליבת תערוכתה של דורית פיגוביץ גודארד; שולחן, רגל, עמוד ועוד כהנה וכהנה איברים בגילומם התחבירי, הפיזי והמטאפורי, עשויים לשמש כמקרא לעת מצוא למצאי נסמכיה רחב ההיקף. האמנית, שבוחנת הסדרות שגורות בין תומך לנתמך וכיצד מערך מורש זה מתרגם ליחסי סובייקט־אובייקט־חלל, בוחרת לפוגג את השרירותיות שמובנית ביחסי 'סמיכות כבולה' ומציבה את ה'נסמך' בלבד כמושא כותרתה; בחירה זו לא נעשית כמחוות סרק גנדרנית או בהיסח דעת, שכן, כבפירוקו של כל צירוף סמנטי לכיד – ולו במופעו ככלי עזר טכני לניתוח תחבירי – ה'סומך', כנדבך לשוני ובה בעת כעיגון תוכני, מתקיים גם בהיעדרו.