התערוכה מעוניין בדו-ראשי תרה אחר המטושטש, הסוטה והמשומש ובמרכזה סצנות של 'מסחר פאלי'. דמויות חייתיות או דמיוניות ובני אדם המנהלים ביניהם דיאלוג לא ברור, כל אלו הם נושאים משותפים לשני האמנים באופן מובהק ונסתר אף יחד. בתערוכה הושם דגש על הצגת מספר עבודות שמן ואקריליק בגדלים שונים אך גם יוצגו בה רישומי טוש ועטים על נייר, צבעי מים בספרונים נפתחים ועבודות פסטל שמן על קרטון.

הפיצול שבכותרת התערוכה, כותב אורי דסאו, מתייחס לעובדה שמדובר בתערוכה זוגית, דו-ראשית, ובד בבד, לכפילות שבעבודה של כל אחד מחצאי הצמד, תמה גורן ואבנר בן גל. גם אם לא נתחייב לקשר קרוב מדי בין העבודות של גורן ובן גל, ניתן עדיין לומר שאצל שניהם ישנו מאפיין נרטיבי ומאפיין פורמליסטי הדרים בכפיפה אחת מבלי שיבטלו האחד את השני. העבודה של גורן ובן גל מאוכלסת בסצנות שכאילו נלקחו ממשל או מסיפור מוסר, ובמקביל, כל עבודה היא ביטוי לקו הייחודי, לכתב היד האישי של האמנית או האמן.

הצורך לאתר מקור משותף ממנו צומחת ההתפצלות הדו-ראשית שולחת אותנו למוטיב של הדילדו הדו-ראשי המופיע בשנים האחרונות במספר מציוריו של בן גל, ולמופעי הדילדואים הזימתיים שבעבודה של גורן. אלה בתורם מהדהדים את חוסר המהוגנות הכללי שחוצה את עבודתם של השניים, המציע מבט על התרבות, מבחוץ ומבפנים. הן אצל גורן והן אצל בן גל השדה התמונתי הוא אתר לבחינת גבולות מוסריים, גבולות של קריאות חזותית, וגבולות של משלבים תרבותיים.