top of page

Anchorage

Artist:

Aug

2024

Main gallery

Curator: Michal Shachnai

PDF_file_icon.png
Anat Rozenson Ben-Hur

Download Catalog

ענת רוזנסון בן־חור | תחנת עגינה

ענת רוזנסון בן־חור היא ציירת, ילידת ירושלים, שחיה ויוצרת במושב נטור ברמת הגולן. עבודותיה רחבות היריעה, עתירות הצבע והדגמים, מתארות סצנות שונות מחיי היומיום המשלבות מציאות ודמיון. ביד מיומנת היא נעה ביצירותיה בין מרחבי פנים וחוץ, בין הבית לבין הטבע והנוף, ורוקמת התרחשויות חדשות. כאב אל מול יופי, שטיחות אל מול עומק, שליטה אל מול חופש - כל אלו מתערבבים יחד בעבודותיה בצבעוניות עזה ובאסתטיקה מוקפדת. תחת מעטה של יופי וקישוט עולות שאלות אנושיות, קונפליקטים וכאב.

בתערוכה זו מציגה ענת רוזנסון בן־חור ציורים המייצגים מעגלים שונים בחייה: הסטודיו, הבית, חפצי יומיום, נופים ובני משפחה, הנשזרים בציוריה בסדר חדש. נופי רמת הגולן הנשקפים מחלון הסטודיו או מטיוליה במרחב הפתוח, שוטפים את ציוריה ; מרבדים של זהב, סלעים של בזלת, מים וטבע פראי. השילוב המטריד בין פסטורליה ואיום משתקף היטב בעבודה שצוירה לאחר השבעה באוקטובר 7 ק"מ קו אווירי. על גבי מה שנראה כמפה, מצוירים בתי המושב בגוונים פסטליים, הכנרת נראית מרחוק, הפרות רועות, חורבות כפרים נטושים, טילים חוצים את הגבול, שדות מוקשים ומטוסי קרב. המקום היפהפה שבו היא גרה הפך לאזור גבול הנתון תחת איום מתמיד.

מרחב הסטודיו מופיע בכמה מעבודותיה, כמייצג מבט אישי על מורכבות תהליך היצירה. דמותה של האמנית ישובה בסירה, מציירת קו מתמשך בחלל, ניבטת מאחת מהעבודות. הדמות הנשית משיטה ספינה בלב הסטודיו "כמו שרויה בתחושה של מאבק הישרדותי, בנסיון למצוא נתיב אמת, תוך תחושת שליחות ואחריות תהומית", כותבת האמנית ומתארת את מאבקיה הפנימיים בחקירת תהליכי יצירה ובחינת השפה הציורית. מתחת לקו המים, ריבועים ריבועים של פאטרנים, אבני היסוד של יצירתה עוד מימי לימודיה בבצלאל.

הפאטרנים בעבודותיה של רוזנסון בן־חור שאובים מתוך העולמות הביתיים של דגמי טקסטיל או טפטים, ובאמצעותם היא בונה את הנוף. כמו גריד שאוחז בכל חלקי הציור כדי שלא יתפרק - הדגמים חוסמים את האופק, משטיחים את העומק וממלאים את החלל הריק. הם משמשים עבורה כהסוואה, הרחקה, תעתוע של יופי מפתה וצבעוניות עשירה. המשחק בין הפרספקטיבות השונות, ובין יצירת עומק לבין השטחה, הם המאפיינים העיקריים של השפה הציורית שלה.

האמנות הישראלית במשך שנים דחתה מעליה שימוש ביופי וקישוט בציור) כדוגמת אורנמנטים, פאטרנים, ודגמים החוזרים על עצמם). "המודרנה הישראלית לא ייחסה כל ערך-אמת לקישוטים אמנותיים, ואף פסלה אותם כחִנחונים ריקים לצורך פיתוי הבורגנים, משמע – סתירה למבע של אמת." כותב גדעון עפרת, זאת למרות שאמני בצלאל המוקדמים, דוגמת אפרים משה ליליין או זאב רבן, הרבו בשימוש בקישוטים חזותיים. בעשורים האחרונים, ניכרת תנועה בשדה האמנות המקומי כנגד ההגמוניה הזו בעבודותיהם של אמנים המציבים את הפאטרנים והדגמים בחזית המבט.

ענת רוזנסון בן־חור מציירת את הפאטרנים במכחולה בדיוק רב, ללא שימוש בשבלונות או הדפסה. זוהי פעולה ציורית תבניתית, עמלנית, החוזרת על עצמה ומייצגת את אותן פעולות חזרתיות הנדרשות מהאישה בהחזקת הבית והמשפחה. המבט הנשי על תפקידי האישה במרחב הביתי משתקף בעבודות שונות בתערוכה: דמות אישה עומדת ומשקה את יסודות הבית במהלך בנייתו, או אישה ניצבת על גבי מכולה ובידיה מחבט שטיחים ענק. "העבודות עוסקות בשאלת מהות הבית; בכמיהה אליו, בעוצמתו ובאתגריו עבורי כאישה וכאם. הבית הוא מקום המקנה תחושת שייכות וביטחון, אך גם דורש תחזוקה מרובה ועבודה קשה על מנת לשמרו ככזה", כותבת האמנית.

בסדרת ציורים חדשה הכוללת ציורים מהירים על נייר, מנסה האמנית לגעת לראשונה באופן ישיר בזכרונותיה מאִמה. ענת, שאיבדה את אמה בהיותה בת 15, מציירת תמונות מהאלבום המשפחתי המנציחות את הקשר עם האם. בפעולת הציור היא מתקרבת אל העבר החסום, מנקודת מבטה העכשווית כאם בעצמה, ברצותה לגעת בזכרון הנעדר-נוכח, של אמה שלה אשר היתה הראשונה להכיר בכישוריה האמנותיים ולעודד אותה למימושם.

הנסיון לפרוץ את חומות ההגנה של הזכרון במהלך העבודה על התערוכה הנוכחית התערבב באימת המלחמה, ובתחושות של פחד קיומי בשל הקִרבה לגבול. כמו שטיחים השזורים בחוטי הנרטיב האישי, הביתי ולעיתים גם הלאומי, נטווּ עבודותיה באמצעות סינתזה של ציור, צורה וצבע. במבטה הנשי, ענת רוזנסון בן-חור מתבוננת, מפרקת לגורמים, מעבדת ויוצרת דגמי חיים של המקום המורכב הזה.

מיכל שכנאי יולי 2024

Anat Rozenson Ben-Hur is a Jerusalem-born painter who lives and works in Moshav Natur in the Golan Heights. Characterized by a wealth of colors and patterns, her works portray different everyday life scenes that blend reality with fiction. With a skillful hand, she moves between interior and outdoor spaces, between her home and natural landscape, as she formulates new scenes. Pain and beauty, flatness and depth, control and freedom – all mix together in Rozenson’s work through her bold color palette and meticulous aesthetics. Under the veil of beauty and ornamentation, the paintings delve into human questions, conflicts, and pain.

The exhibition features paintings that represent different spheres of Rozenson Ben-Hur’s life: the studio, home, everyday objects, landscapes and family members, all make their way into the works in new arrangements. The views of the Golan Heights, seen from her studio’s window or on outdoor hikes, wash over the paintings: golden expanses, basalt rocks, water, and wild nature. The unsettling amalgamation of pastoral nature and a sense of looming threat is reflected in a painting created after October 7, titled 7 KM As the Crow Flies. On what looks like a map, the moshav’s houses are painted in pastel hues, the Sea of Galilee is visible in the distance, and in the middle ground: grazing cows, ruins of abandoned villages, missiles crossing the border, mine fields, and fighter jets. The beautiful place where she lives has become a border area under constant threat.

The space of her studio appears in several works, offering a personal perspective on the complexity of the creative process. One of the works portrays the artist sitting in a boat, drawing a continuous line in space. The female figure sails a ship in the heart of the studio “as though she feels she is in a struggle for survival, trying to find the path of truth, with a sense of calling and momentous responsibility,” the artist writes, describing her internal struggles as she explores creative processes and examines the pictorial language. Below the water line, squares upon squares of patterns, the cornerstones of her work since her days as a student at Bezalel.

The patterns in Rozenson Ben-Hur’s works are drawn from the domestic world of textile or wallpaper patterns, with which she constructs the landscape. Like a grid that holds on to all parts of the painting so that it would not fall apart – the patterns block the horizon, flatten the depth, and fill the empty space. They serve her as camouflage, distancing, the deception of seductive beauty and rich colors. The interplay between different perspectives, and between creating depth and flattening, are the key characteristics of her pictorial language.

For years, Israeli art rejected the use of beauty and decoration in painting (e.g., ornaments and patterns). “Israeli modernism did not attribute any truth-value to artistic decorations, and even dismissed them as empty embellishments designed to seduce the bourgeoisie, meaning – a contradiction to the expression of truth,” writes Gideon Ofrat, despite the fact that early Bezalel artists like E. M. Lilien or Ze’ev Raban made extensive use of visual ornamentation. In recent years, we are witnessing a shift against this hegemony in the local art scene, manifested in the works of artists who put patterns and decoration center stage.

Anat Rozenson Ben-Hur painstakingly paints the pattern with a brush, without using any stencils or printing. This is a formulaic, labor-intensive, and repetitive movement that represents all the repetitive actions required of women for the maintenance of their home and family. The feminine perspective on the role of women in the domestic space is reflected in different works in the exhibition: The figure of a woman standing and watering the foundations of a house under construction, or a woman standing on a container holding a giant carpet beater. “These works address the question of the essence of the home; longing for it, its strengths and challenges for me as a woman and a mother. The home is a place that offers a sense of belonging and security, but also requires a lot of maintenance and hard work to keep it as such,” she writes.

In a new series that includes quick drawings on paper, the artist tries to directly touch the memories of her mother for the first time. Anat, who lost her mother when she was 15, draws photos from the family album, which capture her relationship with her mother. Through the act of painting, she approaches the blocked past from her current perspective as a mother herself, wishing to touch the absent-present memory of her mother, who was the first to recognize her artistic skills and encourage her to pursue them.

The attempt to break through the defense walls of memory during the process of working on the current exhibition blended with the horrors of the war, and sense of existential dread due to the proximity to the border. Like carpets interwoven with the threads of personal, domestic, and sometimes even national narratives, her works took shape through the synthesis of painting, shape, and color. Through her feminine gaze she observes, deconstructs, processes, and forms the patterns of life in this complicated place.

Michal Shachnai, July 2024

bottom of page