חגי לוריא מתחיל את העבודה על ציוריו בקביעת גבולות הפורמט. ההחלטה על גודל הציור, כפעולה של תחימה, קודמת (לפחות לכאורה) לציור עצמו. התחימה, ואחריה מעשה הציור, הן מימוש שמצד אחד הוא גריעה מתוך אינספור האפשרויות העומדות בפניו של הצייר, ומצד שני פעולה של הוספה. בהרצאה נהרהר על מושגי האינסוף, הגריעה וההוספה, ונציג כמה רעיונות יסוד מן הפילוסופיה האפלטונית כדי להאיר על הדיאלוג המרתק בין מופשט לפיגורטיבי שמקיים חגי בציוריו.  

ד"ר עירא אבנרי הוא חוקר אקדמי בתחומי התיאטרון והפילוסופיה, ובמקביל גם יוצר תיאטרון, דרמטורג ומלווה אמנותי של יצירות בז'אנרים מופעיים שונים. מלמד באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו מתמקדים בנוכחות הגופנית של הפילוסוף, במימד התיאטרלי של פעולת ההתפלספות, בפילוסזוס ובפוטנציאל המופעי של פעולת הלימוד. יצירותיו לבמה הן עיבודים למחזות קאנוניים מהדרמה המערבית לשפה המבוססת על מחקר חזותי מקיף.