בהרצאה נבחן כיצד ציורים “מלאים עד הקצה” – מגן התענוגות הארציים של הירונימוס בוש ומשחקי הילדים של פיטר ברויגל, ועד מזרקת הנעורים של לוקאס קרנך – יוצרים הטרוטופיות חזותיות: עולמות סגורים, בלתי־מציאותיים, אך קוהרנטיים לחלוטין בתוך חוקיהם שלהם. מתוך מחשבה מחודשת על מושג ההטרוטופיה של פוקו, נדון באופן שבו הפורמט כולו נכבש בידי עלילה רבת־דמויות, ולעיתים כאוטית, ההופכת את המרחב הציורי לאתר שבו זמן, גוף ותשוקה מתארגנים אחרת מן המציאות המוכרת לנו. לבסוף, נבחן את מנגנוני “הגן” ו“המשחק” כמרחבים ציוריים עכשוויים, שבהם הציור עצמו נעשה מקום – מרחב מגורים, הליכה ונדודים של המבט.

ד׳׳ר שרה בנינגה היא מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית ואמנית. בנינגה בעלת דוקטורט בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית, תואר שני בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית, תואר ראשון בתולדות האמנות וספרות מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר ראשון באמנות מבצלאל. בנינגה חוקרת אמנות קדם מודרנית ועכשווית, בדגש על דימויי הגוף, מגדר, הנאה ומיניות.